קטרקט

מה ההגדרה של קטרקט?

בלשכה הקדמית של העין נמצאת העדשה. העדשה אחראית על ריכוז קרני האור ככה שיתכנסו בצורה אופטימאלית על רשתית העין. קטרקט זוהי עכירות של אותה עדשה שיכולה להוביל להידרדרות בראייה.

מה הסימפטומים של הקרקט?

קטרקט מוביל להפרעה בראייה. רוב החולים מדווחים על תחושת ראייה מטושטשת, חלק מדווחים על שינוי בצבעים של העולם (יותר כהים) וחלק מדווחים צורך מתמיד במשקפיים חדשות כי הישנות “כבר לא מתאימים להם”. באופן פרדוקסאלי יש אנשים שמדווחים על שיפור ניכר בראייה מטווח קרוב כסימפטום של קטרקט.

כיצד מאבחנים קטרקט?

לפעמים, בקטרקט מאוד מתקדם, ניתן לזהות קטרקט בבדיקה גופנית פשוטה. ברוב המקרים, יש צורך בבדיקה תחת מנורת סליט (slit lamp) על ידי רופא עיניים שיכול לאבחן קטרקט בפשטות רבה. בזמן הבדיקה, רופא העיניים ישלול מחלות נוספות  שיכולות להוביל לירידה בראייה. ברוב המקרים יש צורך הרחבה של האישונים כדי להסתכל על הרשתית ועל עצב הראייה לבדוק שאין הסבר נוסף להפרעות ראייה.

האם ניתן למנוע התפתחות של קטרקט?

מחקרים רבים בדקו טיפולים שונים ומשונים בניסיון למנוע את המשך התפתחות קטרקט בחולים בשלב שונים של המחלה. רוב המחקרים לא הצליחו להוכיח יעילות של טיפול. יש מחקרים שהוכיחו קשר בין עישון לבין התפתחות מהירה יותר של קטרקט. לכן, יש למעשנים מבינינו סיבה נוספת להפסיק לעשן – והוא כדי להוריד את הסיכויים שלכם לסבול מקטרקט.

איך מטפלים בקטרקט?

חלק נכבד מהחולים שמאובחנים עם קטרקט מאובחנים בשלב יחסית התחלתי בלי הפרעה ניכרת. במצבים כאלו, יכול להיות שיוחלט על ידי הרופא עיניים שלכם יחד איתכם שאין צורך עדיין לנתח. במידה ומדובר בהפרעת ראייה משמעותית והרופא עיניים מתרשם שהחולה יכול “להרוויח” באופן משמעותי מטיפול בקטרקט אז הטיפול העיקרי הוא ניתוחי. בניתוח קטרקט מסירים את העדשה העכורה ומחדירים עדשה מלאכותית במקום. ניתוח קטרקט נחשב לניתוח בטוח יחסית אבל כמו כל ניתוח, גם לניתוח קטרקט יש סיבוכים אפשריים (זיהומים תוך עיניים למשל).

איך מחליטים מתי לנתח קטרקט?

זוהי שאלה טובה מאוד. ישנם כמה מרכיבים להחלטה לגביי תזמון ניתוח קטרקט. ההחלטה צריכה להתבצע יחד עם הרופא עיניים שלכם כאשר ישנם מספר שיקולים. השאלה העיקרית פה היא סיכון מול רווח. ולכן חשוב להבין עד כמה תשתפר הראייה בעקבות הניתוח. בנוסף, חשוב להבין מה המחלות רקע של החולה כדי להבין מה הסיכונים כאשר מנתחים את אותו החולה. בנוסף, הרופא צריך להסביר לחולה שייתכן והוא יצטרך משקפיים לאחר הניתוח, במיוחד משקפי קריאה היות ושהחולה יאבד את היכולת לבצע אקומודציה לאחר השתלת העדשה המלאכותית. לכן, בסופו של דבר, החלטה אם לבצע את הניתוח או לא הוא בעצם של החולה לאחר שקיבל את כל המידע אודות היתרונות והחסרונות של ביצוע הניתוח.

עדשה מונופוקאלית (monofocal)

בעת הניתוח קטרקט מוציאים החוצה את העדשה איתה אנחנו נולדים ומחליפים בעדשה מלאכותית. יש מכוון רחב של עדשות מלאכותיות שניתן לבחור מהן. עבור מטופלים רבים הבחירה הטובה ביותר היא עדשה מונופוקאלית (Monofocal intraocular lens). עדשה מונופואקלית היא העדשה הנפוצה ביותר ומאפשרת ראייה חדה בנקודת מרחק אחת (נקודת מיקוד אחת). אפשר לבחור עדשה שתאפשר ראייה חדה לטווח רחוק, טווח ביניים וראייה מקרוב. אם בשתי העיניים משתילים עדשה מונופוקאלית לראייה טובה מרחוק יהיה למטופל צורך במשקפיים לראייה בטווח בינוני (עבודה מול מחשב למשל) וטווח קרוב (קריאת ספר או עיתון).

מונויז’יון (monovision)

האם יש אפשרות לראות טוב לרחוק ולקרוב עם עדשה מונופוקלית? כן. אפש להשתיל עדשה לראייה טובה מרחוק בעין אחת ובעין השנייה לבחור את נקודת המיקוד קצת יותר קרובה (טווח ביניים למשל). זה יאפשר ראייה טובה מרחוק (נהיגה) ומרחק ביניים (מחשב) עם תלות ירודה במשקפיים. אפשר גם לכוון את העין השנייה לראייה טובה מקרוב (אך אז תהיה ראייה מטושטשת למרחק ביניים). בנוסף, אם מכוונים עין אחת לרחוק ועין אחת לקרוב אז ייתכן מצב שבו הבדל גדול בין העיניים (anisometropia) יוביל לתחושת מאמץ בעיניים וכאבי ראש (אסתנופיה  – Asthenopia).

עדשה טורית (Toric lens)

לבערך שליש עד חצי מהאוכלוסייה יש צילינדר קרניתי (astigmatism) משמעותי (מעל 0.75 דיופטר) ול30% מעל 1.5 דיופטר. שארית של הצילנדר הנ”ל אחרי ניתוח קטרקט מוביל לצורך במשקפיים לכל המרחקים השונים (רחוק, בינוני קרוב) על מנת לראות באופן ממוקד. עדשות טוריות בנויות בצורה כזאת שבכיוון מסוים הכוח האופטי שלהם שונה ולכן כאשר משתילים אותם שמים אותם בזווית הולמת ובכך מתקנים את הצילינדר הקרניתי. בערך 1-5% מהמקרים העדשה יכולה להסתובב בתוך הקופסית לאחר ההשתלה ולכן יש צורך להזהיר מטופלים שיש סיכוי (קטן) שיצטרכו לעבור ניתוח נוסף לתיקון הרוטציה של העדשה (IOL rotation).

עדשה מולטיפוקלית

עבור מטופלים שמעוניינים להוריד את התלות במשפקיים יש אפשרות להשתיל עדשה מולטיפוקלית. לעדשות מולטיפוקליות יש את היכולת להעניק למטופלים מתאימים ראייה פונקציונלית לקרוב, בינוני ורחוק בכל עין בנפרד. היכולת הזאת נובעת מהmultifocality (נקודות מיקוד מרובות) של העדשה שגורמת לקרני אור להיות מפוצלים על מנת שמספר נקודות מיקוד אופטימליות ייווצרו. עם זאת, לכל העדשות המולטיפוקאליות ישנן חסרונות אפשריים. כמעט כל העדשות יכולות להוביל לירידה בניגודיות (contrast sensitivity) ותופעות אופטיות במיוחד בלילה ולכן חשוב מאוד לבחור את המטופל הנכון ולהבין את הצרכים של המטופל על מנת לראות אם יש עדשה מולטיפוקאלית שעונה על הצרכים ולהסביר על החסרונות האפשריים. המטופלים האידיאליים לעדשה מולטיפוקאלית הם גמישים באופי, עם דרישות וציפיות הגיוניות, חשוב להם תלות ירודה במשקפיים. בנוסף, חשוב שיהיה להם פוטנציאל לראייה טובה בלי אף פתלוגיה עינית נוספת לכל אורך ציר הראייה. רצוי לשלול בעיות במקולה (מרכז הרשתית) ולשלול ניוון רשתית, ממברנה אפירטינלית וכל בעיה אחרת שיכולה להוביל לתוצאות פחותות. בנוסף, יש צורך להעריך את הקרנית באופן קפדני ולוודא שאין דיסטרופיה אנדותליאלית (כגון Fuchs) או עין יבשה מאוד שכן מטופלים כאלו גם יכולים למצוא את עצמם עם בעיות נוספות בעתיד שיורידו עוד יותר את הניגודיות ויפגעו באיכות הראייה. במידה ויש צילנדר קרניתי מעל 0.75 דיופטר רצוי מאוד לשלב עדש מולטפוקאלית עם עדשה טורית על מנת להשיג תוצאות אידיאליות.